פרשת משפטים- חלק ממעמד הר סיני
עסקנו היום בסוף הפרשה, בפרק כד'. לאחר המצוות הרבות של פרשת משפטים, ממשיכה התורה בפסוקים שהם כארוע משלים של מתן תורה.
המכנה המשותף היום לקבוצות הלימוד היה שנשארנו בשאלות רבות ועמימות רבתית. ייתכן והעמימות של המעמד הינה מכוונת?
לצורך הבנת הדברים חשוב לקרוא ולהשוות את פרק יט' ואת פרק כד'.
- סדר הפרשיות בתורה- האם סדר התקיימות הארועים היה כפי כתיבתו, או שיש שינויים כרונולוגיים. רש"י מתאר את פרק כד' כמתאר קודם מעמד הר סיני. בד' בסיון וחלקו בה' בסיון. ורק לאחר מכן מתקיים פרק יט'. או שמא פרק יט' ו כד' משתלבים ולמעשה מתארים את אותו מעמד עצמו בדרכים שונות. כלומר אמורים להיקרא יחד ולא כזה אחר זה.
הרש"ר הירש רואה בסדר הכתובים את סדר המאורעות גם בפועל.
כלומר צריך להבין האם אלו מאורעות המהווים הכנה לקראת מתן תורה, והברית נכרתת עוד לפניה, או שזה מאורע המשכי ומשלים לאחר קיום מעמד הר סיני ועשרת הדיברות.
- חזרתיות– נאמר בפק יט': "…כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", כך גם נאמר שוב בפרק כד בפרשתנו, וכן פעם נוספת "נעשה ונשמע". יש גם שינויי לשון בפסוקים.
- מצוות- עשרת הדיברות אינן כולן מחודשות. שבת וכיבוד הורים ניתנו במרה. לא תרצח כלול בשבע מצוות בני נוח.מה ייחודן, מה ייחודן של מצוות פרשת משפטים?
יתרו- 10 הדיברות. משפטים- הרחבה של הדיברות.
או שפרשת משפטים זה זעיר אנפין של המצוות. הנהגות בין אדם לחברו, בין אדם למקום ואדם לעצמו.
- קבוצות – בפרשות אלו יש איזכור רב למשה וגם לאהרון. אך מוזכרות קבוצות נוספות בעם: "כוהנים", "זקנים", נדב ואביהוא, "נערי בני ישראל" (רש"י אלו הבכורות). מה המשמעות של החלוקות והמעמדות?
(לעומתם בחטא העגל גם נתקל בקבוצת שוליים, "הערב רב".)
- עליות וירידות- משה עולה ויורד פעמים רבות. כמה בפעמים עלה וירד? מה משמעות התנועה הדרמטית הזו?
- "ויקח את ספר הברית"- מה כתוב בו? רש"י- ספר בראשית כולו, ועד מתן תורה ומצוות שניתנו במרה. ספורנו- פרשת משפטים.
- "ברית"– הקב"ה כורת ברית עם ישראל. איפה ישנה כאן ברית בכלל? יש תנאי? יש מה יקרה אם כן ומה אם לא?
נקודות שעלו בנוסף, ביחס לשאלות:
- נעשה ונשמע
המדרש המפורסם משבח את קבלת ישראל עול המצוות עוד טרם שמיעתן.
לשון הפסוק הפוכה ממש: "ויקח ספר הברית, ויקרא באזני העם, ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". בהחלט היתה שמיעה
רמב"ן- נעשה= קיום מצוות עשה, נשמע=קיום מצוות לא תעשה.
מהר"ל- העם אינו ברמה רוחנית גבוהה. לכן עושה, ורק בהמשך מבין יותר לעומק.
הרב קוק- בזכות עשיית המצוות עולים בדרגה וניתן להבינן ולחוש את משמעותן
רש"ר הירש- באוזני העם קראות את ספר המצוות, תורה שבכתב. העם מקבל עליו גם את ההמשך שיבוא, את פירוט והעמקת המצוות, שאלו למעשה תורה שבע"פ. יש בו אם כן קבלה כפולה של תורה שבכתב ושבע"פ.
נעשה ונשמע- ערך קיום מצוות וערך לימוד תורה (לא כלימוד לצורך קיום המצווה, אלא כלימוד העומד בפני עצמו).
- ברית
סיום ברית בין הבתרים- הברית שנכרתה עם אברהם תמה. ברית בין הבתרים התקיימה. עם ישראל אכן גלה, עונה, נגאל ויצא ברכוש גדול.
כעת מתחדשת ברית חדשה. כעת זו ברית של עם שלם מול הקב"ה. ברית שכוללת קשר בין שמים לארץ (מצוות), ובין עמ"י לא"י. (ראו פרק כג').
בברית זו כן יש תנאי למקרה של אי קיומה. (פרק כג', פס' כ ואילך).
-ביציאת מצרים- מריחת דם על המשקופים. אצלנו הזאת דם. בשני המקרים יש זבח, שם אות וכאן ברית. כאן המשמעות הרבה יותר עמוקה לעם, והברית ברורה.